באחת הרשומות האחרונות, פירסם דודי בבלוג מתכון עם הכותרת "אני לא פקאצה, אני פוקאצ'ה", את התוכן אפשר לנסות לנחש, אבל רק הקלקה על הקישור תבהיר לגמרי מה גרם לבלוטות הרוק שלי להיכנס להיפראקטיביות בלתי נשלטת, ניקח בחשבון את העובדה שהתמונות האכזריות והכותרת צעקו אלי גם מדף הפייסבוק של הבייגלה (פתוח לכולם, אתם גם מוזמנים להצטרף):

הפוקאצ'ה של ג`וליאנו בוג`אלי

לא לקח לי יותר מחמש דקות להחליט שאת היצירה הזו, אני חייבת אצלי במטבח, בתנור וב... בטן (לא שממש חסרות לי הקלוריות הללו בתקופת הגרגרנות הבלתי מרוסנת בה אני שרויה... אבל בתכל'ס, לא מדובר בנזק ממשי ובוודאי שלא מתקרב אפילו לכל החטאים המתוקים המופגזים עלינו מכל עבר).

מבטיחה ומקיימת... כזו אני. נוסיף על זה את התאווה, והנה הנוסחא לנתק אותי במיידי מהמחשב ולגייס אותי  ליחידת פוקצא'ה עילית, הלוחמת בחירוף נפש בכל הקולות הפנימיים הקוראים לריסון עצמי ומרכזת בזריזות וביעילות את המצרכים לקראת הפעילות המבצעית בחמ"ל המטבח שלי.

עד כאן, הכל טוב ויפה... אלא ש... אופסססס... אין קמח! אהההה... אז אין קמח אין תורה? חחחח... אצל מרבית האנשים אולי ככה זה עובד. אבל בטח לא אצלי. אני? שגם ככה הקמח (הלבן במיוחד) לא בגדר מצרך חיוני - הולכת להפיק את הטוב שבטוב מהמצב. בכל מקרה, פוקאצ'ה תהיה ולא סתם, אלא פוקאצ'ה בלי גלוטן, הכי מושלמת! שכולם יוכלו ליהנות. עכשיו... שג'וליאנו בוג'אלי הפאקצ'ה יבוא ללמוד אצלי איך עושים פוקאצ'ה!

אם הגדרתי מושלמת, נעבור לתיאור מי עונה להגדרה פוקאצ'ה מושלמת. מבלי לזנוח את הכלל הידוע הקובע בעניין 'טעם וריח', התאמתי את התוצאה לפנטזיה ששורשיה במולדת הטוסקנית של המאפה הזה. אתאר עד כמה שניתן את התוצאה המתקבלת - וכל אחד לפי טעמו יחליט אם אכן זו הפוקאצ'ה המצטיירת בדמיונו. משם... הדרך מאוד קצרה לביצוע הפשוט ולתהליך הקצר באופן מפתיע כדי לממש את הפנטזיה.

בשש דקות עיבוד + חצי שעה התפחה ראשונה + 20 דקות התפחה שניה + 30 דקות אפייה, דהיינו... פחות משעה וחצי וקערה אחת לשטיפה! נתענג על השילוב הקסום של ניחוח מאפה שמרים, עם ריחו המשכר של האורגנו  הספוג בקוביות עגבניות, פלפל ושום טריים. אלו, כאילו מציצים בביישנות מבעד לגומותיו של הבצק העולה ותופח באפייה תוך הפגנת יכולות אירוביות מרהיבות של האורגניזמים בשמרים. כל הספוגיות העסיסית הזו, עטופה בקרום דקיק, פריך ושמנוני במידה המדוייקת - מתנתו הנפלאה של שמן הזית. כאן, אמור לבוא לסיומו התיאור, אלא שההפתעה האחרונה היא הערך המוסף העשיר שיש בפוקאצ'ה שלנו, וחסר בזו של הביג מאסטר: עושר של סיבים תזונתיים וחלבונים מן הצומח ומן החי גם יחד, מבלי לפגום בהעדר הכולסטרול והלקטוז.

לפני סיום אתוודה: את התוכנית המקורית להכין את הגירסה הרגילה, זו שגרמה לי לרייר ולהפיק את הפרוייקט הזה -  נטשתי לעת עתה. התוצאה שקיבלתי, מצדיקה שגם בבית נטול צליאקים, יהיה שווה להתענג על פוקאצ'ה נטולת גלוטן. אך למען המכורים לגלוטן ולג'וליאני (וגם למעני... הרי הנטישה היא זמנית בלבד) הנה שוב הקישור למתכון לפוקאצ'ה טוסקנית אותנטית בבלוג בייגלה. 

דודי חתם את הרשומה שלו בתמונה ובמשפט "הנה מה יצא לי. ג'וליאנו היה גאה בי" אני חותמת את הקדמתי למתכון בתמונה ובמשפט: "הנה מה יצא לי. הצליאקים יהיו גאים בה"