שם המאמר:	הצעה לעדכון חוקתי - סימון גלוטן
כותבות המאמר:	אורלי אלמגור-לוטן ואתי וייסבלאי
תפקיד:	הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 4 בינואר 2010
תמצית:	"לא ייצר אדם מזון שיש בו או שהוסף לו גלוטן בשיעור כלשהו, לא ייבאו ולא ישווקו אלא אם כן צוינו ברשימת המרכיבים במזון שם הצמח מקור הגלוטן והמילים 'מכיל גלוטן'."

---

בחזרה לדף המאמרים הראשי

 

תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן), התשנ"ו-1996 (להלן: התקנות), מסדירות את סימון הגלוטן על גבי מוצרי מזון. בתקנות מוגדר גלוטן כחלבון מן הצומח הנמצא בגרעינים של חיטה, שיפון, שעורה ושיבולת שועל ומוצריהם, לרבות עמילנים, לתת וסובין. לפי התקנות:

"לא ייצר אדם מזון שיש בו או שהוסף לו גלוטן בשיעור כלשהו, לא ייבאו ולא ישווקו אלא אם כן צוינו ברשימת המרכיבים במזון שם הצמח מקור הגלוטן והמילים 'מכיל גלוטן'." 

בסעיף 3 לתקנות מפורטים התנאים שבהם אפשר לסמן מזון במלים "ללא גלוטן": הוא איננו מכיל גלוטן בשיעור כלשהו, הוא יוצר בתנאי ייצור נאותים כפי שהם מוגדרים בתקנות בריאות הציבור (מזון) (תנאי ייצור נאותים), התשנ"ג-1993, וננקטו הצעדים הדרושים כדי להבטיח שהוא לא זוהם בגלוטן.[1]

ראוי להדגיש:

יישום התקנות[2]
 

שירותי המזון הארצי במשרד הבריאות הוא הגורם הממונה על יישום התקנות בעניין סימון גלוטן. השירות איננו עורך בדיקה של מוצרי המזון, רכיביהם וסימונם בנקודות המכירה, שכן הדבר איננו נדרש לפי התקנות.

בכל הנוגע לסימון "מכיל גלוטן" על גבי מוצרי מזון, המשרד מוציא הנחיות ליצרני המזון ומטפל במקרים שבהם התגלו הפרות של התקנות. לדברי נציגי משרד הבריאות, הפיקוח על מוצרי מזון המכילים גלוטן, כמו על כלל המזון המיוצר בארץ, נעשה באמצעות ביקורת במפעלים, הנדרשות לצורך קבלת רשיון יצרן ממשרד הבריאות. כדי לקבל אישור ייבוא למוצר מזון, על היבואן להמציא למשרד הבריאות, בין היתר, מידע מפורט מהיצרן בדבר רכיבי המזון ורישומם על התווית. כאשר המוצר מגיע לארץ, אנשי משרד הבריאות בודקים בתחנת ההסגר אם המוצר תואם את הרשיון שניתן לו מבחינת רכיבי המוצר וסימונו. אם המוצר אינו מסומן כנדרש על-פי חוק, משרד הבריאות מעכב את שחרורו עד לשינוי התווית. בשל ההבדלים בין ההנחיות בישראל להנחיות המקובלות באיחוד האירופי, יש מוצרים המגיעים לארץ מאירופה ומסומנים "ללא גלוטן" אף שלפי התקנות בארץ הם נחשבים למוצרים המכילים גלוטן. במקרים אלו, משרד הבריאות דורש מהיבואנים לשנות את סימון התווית.

אם יצרן מבקש לסמן מוצר מזון בסימון "ללא גלוטן", המהנדס המחוזי של משרד הבריאות בודק אם רכיבי המוצר אינם כוללים גלוטן בהתבסס על רשימת הרכיבים שמעביר לו היצרן. כמו כן, על היצרן להוכיח שיש לו פס ייצור נפרד למוצרים בלי גלוטן וכי הוא עומד בתנאים לקבלת סמל תנאי ייצור נאותים. משרד הבריאות איננו עורך בדיקה של מוצר המזון ורכיביו, ואף איננו מקיים רישום של המוצרים בעלי אישור לסימון "ללא גלוטן". אשר למוצרים מיובאים, המשרד אישר ייבוא של כ-60 מוצרים ללא גלוטן בשנת 2009.

סימון זהיר של גלוטן על מוצרי מזון

התקנות דורשות כי בכל מוצר המכיל גלוטן יצוין ברשימת הרכיבים שם הצמח המכיל גלוטן ויופיע הכיתוב "מכיל גלוטן". כדי לסמן את המוצרים בסמל "ללא גלוטן", על יצרן המוצר לעמוד בתנאים מחמירים ולעבור הליך אישור מיוחד.

כמה מהיצרנים, ובהם "שטראוס-עלית" ו"יוניליוור", נוהגים לסמן גם מוצרים שגלוטן או מוצריו אינם ברכיבים שלהם באזהרה מפני זיהום צולב: "עלול להכיל גלוטן" או "עשוי להכיל כמויות מזעריות של גלוטן". נוהג זה נעשה נפוץ יותר בעקבות תביעה משפטית שהגישה משפחה שילדיה חולים בצליאק נגד חברת "שטראוס-עלית" בשנת 2006. עילת התביעה היתה נוכחות של גלוטן בשל זיהום צולב במוצרים כשרים לפסח של החברה שחולי צליאק צורכים. התביעה הסתיימה בהצעת פשרה שלפיה עלית תייצר מוצרים המתאימים לחולי צליאק פעמיים בשנה.[3] ואולם, את המוצרים האחרים ש"שטראוס-עלית" מייצרת היא נוהגת לסמן מאז בסימון זהיר, וחברות אחרות, שחוששות אף הן מפני תביעות מסוג זה, אימצו מנהג זה.

לטענת נציגי עמותת צליאק בישראל, סימון זהיר בנוסח המקובל איננו מספק די מידע על כמות הגלוטן במוצר, וכך חולי הצליאק אינם יכולים לצרוך מגוון רחב של מוצרים שגלוטן איננו אחד מן הרכיבים שלהם. מן המוצרים שחולי צליאק אינם יכולים לצרוך מסיבה זו: פריכיות אורז, אבקות מרק, פיצוחים, קטניות, פירות יבשים, שוקולד וממתקים מסוגים שונים, חטיפים, גלידות וקרטיבים. ראוי לציין כי הדבר משפיע גם על משפחתם הקרובה של חולי הצליאק, שכן הם נמנעים מרכישת מוצרים אלו כדי לשמור על מטבח נקי מגלוטן וכדי לחסוך מן הילד קנאה ותחושה של שונות.[4]

במענה על הטענות שהועלו נגדם בנושא הסימון הזהיר ציינו נציגי תעשיות המזון, מר צבי גולדשטיין ומר זאב פייקובסקי, כי התקנות בניסוחן כיום אינן מגדירות את כמות הגלוטן שיש לסמן אלא מחייבות את יצרן המזון לסמן כל כמות של גלוטן שנמצאת או שעלולה להימצא במזון, לרבות גלוטן שיש חשש כי הגיע למזון בשל זיהום צולב הנגרם באחד משלבי הייצור, האריזה או ההובלה. אם ינהגו היצרנים אחרת במצב הקיים הם עוברים על החוק וחשופים לתביעה משפטית. לדבריהם, על משרד הבריאות לפרסם בהקדם תקנות מעודכנות לסימון גלוטן כדי שיהיו ליצרני המזון כלים לסמן את מוצריהם באופן הולם התואם את החוק.[5]

 

כבר סמוך למועד פרסומן של התקנות בשנת 1996 נטען כי הן מביאות לצמצום של מבחר מוצרי המזון הזמינים לחולי הצליאק ומקשות על מפעלים לייצר מזון "ללא גלוטן". דיונים בנושא זה מתקיימים במשרד הבריאות שנים אחדות. מאז שנת 2006, בד בבד עם ההתפתחויות בחקיקה הבין-לאומית, המשרד פועל לגיבוש נוסח חדש לתקנות לצד פעילות לגיבוש תקנות רחבות יותר לסימון אלרגנים במוצרי מזון. התקנות המוצעות אמורות לעבור שני סבבי הערות בין גורמים ממשלתיים וחוץ-ממשלתיים, ואחר כך הנוסח הסופי של התקנות אמור להימסר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לאישור. במחצית הראשונה של שנת 2009 נעשה סבב ההערות ראשון, ולדברי גב' ענת כאביה, מהנדסת ראשית בשירות המזון הארצי, סביר כי תהליך גיבושו של הנוסח הסופי לתקנות, אישורן ופרסומן יארך עוד שנה לפחות.[7]

בתקנות המוצעות יש כמה שינויים לעומת התקנות כיום, ובהם:

·         מוצר מזון יחויב בסימון "מכיל גלוטן" אם שיעור הגלוטן שיש בו או שהוסף לו עולה על 20 חל"מ.

·         נקבע מדרג שלפיו יהיה אפשר לסמן בסימון "ללא גלוטן" מוצרים ששיעור הגלוטן בהם איננו עולה על 20 חל"מ והם יוצרו בתנאי ייצור נאותים או במפעל ייעודי לייצור מזון ללא גלוטן בלבד, וננקטו הצעדים הדרושים להבטיח שרמת הגלוטן בהם לא תעלה על שיעור זה. בסימון "דל גלוטן" יהיה אפשר לסמן מוצרים עם תכולת גלוטן של 100-20 חל"מ.

התקנות החדשות אינן עוסקות בזיהום צולב. בכוונת משרד הבריאות לפרסם מדריך וולנטרי לניהול נכון ולמניעה של זיהום צולב שיסייע ליצרני המזון, לפי תהליכי הייצור שלהם, להשתמש בסימון הזהיר במקומות שבהם יש סיכון אמיתי, ולא כסימון מתגונן. פרסום המדריך כפוף לתהליכי גיבוש ואישור הסדר כולל לסימון אלרגנים במוצרי מזון, והוא יתפרסם ככל הנראה בשנה הקרובה.[8]

לדברי נציגי משרד הבריאות, עם פרסום התקנות החדשות יורחב מעגל היצרנים הייעודיים שייצרו מוצרים המתאימים לחולי צליאק, יגדל מגוון המזונות ללא גלוטן ויצומצם מספר מוצרי המזון המסומנים בסימון "עלול להכיל גלוטן".

חשוב לציין כי במסמך קודם של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא זה צוין כי כבר באוגוסט 2002 הוכן נוסח ראשון לתקנות האלה, וכי בדיון בנושא זה בוועדה לפניות הציבור של הכנסת בינואר 2004 טענה נציגת משרד הבריאות כי הם ממתינים לאישור סטנדרטים בין-לאומיים בנושא זה, ונמנעו מלהתחייב ללוח זמנים לאישור התקנות אף שנשאלו על כך. בסיכום הדיון קרא יושב-ראש הוועדה דאז, חבר הכנסת ישראל אייכלר, למשרד הבריאות לסיים בהקדם האפשרי את הכנתן של התקנות החדשות.[9]

לדברי עו"ד רקפת שפר, יושבת-ראש עמותת צליאק בישראל, התקנות החדשות בנוסחן זה אינן נותנות פתרון הולם לסוגיית הסימון הזהיר, שכן הן אינן מחייבות את יצרני המזון לנקוט אמצעים למניעת זיהום צולב, ומאפשרות להם להמשיך לסמן את מוצריהם בסימון זהיר כאמצעי להגנה משפטית בלי לבדוק אם החשש לזיהום צולב ממשי ומובנה.[10] בהיעדר תקנות מעודכנות ומתאימות יזמה העמותה, בסיוע כמה מחברי הכנסת, הצעות חוק שנועדו להגדיל את מגוון המזונות המתאימים לדיאטה נטולת גלוטן. הצעות החוק מבקשות לחייב יצרני מזון מובילים או יצרני מזון שהם מונופולין בתחומם לייצר מזון ללא גלוטן בהיקף של 5% ממחזור המכירות השנתי שלהם ולהציע למכירה בישראל את כל סוגי המזון ללא גלוטן שהם מייצרים. יבואן מזון המייבא מזון מיצרן שמוכר גם מזון ללא גלוטן יחויב לייבא לישראל מזון ללא גלוטן בהיקף זהה. לפי ההצעות יוענקו הטבות מס ליצרני מזון וליבואני מזון המייצרים או מייבאים מזון ללא גלוטן.[11] הממשלה תומכת בהצעת החוק, ובלבד שתתואם עם משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרד הבריאות.[12] היא אושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת ב-30 בדצמבר 2009.

 

 

הנתונים נלקחו מ"סימון גלוטן במוצרי מזון והשפעתו על חולי צליאק",

הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 4 בינואר 2010

 

---

בחזרה לדף המאמרים הראשי